Level Devil הוא משחק פלטפורמה שנראה בתחילה כמו משחק פשוט על הגעה לדלת, אבל כמעט מיד מתחיל לשבור את הציפיות. כל שלב בנוי כמו מלכודת קטנה: הרצפה נעלמת, קוצים מופיעים ברגע האחרון, ופתרונות מוכרים מפסיקים פתאום לעבוד. לכן ההתקדמות כאן אינה מסלול ישר, אלא סדרה של מבחני אמון בכל צעד.
ההיסטוריה של המשחק Level Devil
מבדיחה למשחק פלטפורמה מוכר
ההיסטוריה של Level Devil התחילה מרעיון שכל חובב משחקי פלטפורמה קשים יכול להבין: לקחת את הדרך הרגילה ביותר מההתחלה אל הדלת ולהפוך אותה למבחן סבלנות. יוצר המשחק, המוכר בשם Unept, בנה את הפרויקט סביב ניגוד בין פשטות חיצונית למלכודות בלתי צפויות. ככל שהמסך נראה פשוט יותר, כך ההטעיה חזקה יותר, מפני שהשחקן אינו מצפה לשינוי הכלל באותו רגע.
על המסך כמעט אין דבר מיותר: דמות קטנה, פלטפורמות, קוצים, תהומות ודלת. דווקא הפשטות הזאת מחזקת כל הפתעה, כי השחקן רואה מצב מוכר וחושב שהכללים ברורים, ואז המשחק משנה את הרצפה, מזיז קיר או פותח בור במקום שהיה בטוח. הדבר הפך את המשחק למתאים במיוחד לסשנים קצרים בדפדפן, כי ניסיון אחד מספיק כדי להבין את הרעיון המרכזי.
הקסם הראשוני של Level Devil לא היה בעולם גדול או במערכת התקדמות מורכבת, אלא באפקט ההפתעה. המשחק נפתח במהירות בדפדפן, המטרה מובנת מיד, וההטעיה הראשונה מגיעה לפני שהשחקן מספיק להרגיש בטוח. מכאן נוצר הטון העוקצני שלו: הוא לא רק קשה, אלא גם מערער על התגובה הראשונה של השחקן.
גם השם משחק על הניגוד הזה. המילה Devil מבטיחה מראש צרות, אבל החדרים הראשונים נראים כמעט תמימים: רצפה ישרה, דלת ברורה ומכשולים רגילים. המשחק מושך למשימה פשוטה ורק אחר כך מגלה את אופיו האמיתי. הקצב המהיר הזה עזר למשחק להתפשט, כי שחקן או צופה מבינים את הבדיחה בלי הסבר ארוך.
הופעה בפלטפורמות משחקים
Level Devil התפרסם יותר לאחר שיצא בדפדפן והופיע בפלטפורמות משחקים גדולות. ב-Poki הוא התבסס כאחד ממשחקי הפלטפורמה הבולטים, תוך ציון ש-Adam Corey, הידוע בשם Unept, יצר אותו סביב רעיון של מלכודות בלתי צפויות. הפלטפורמות הגדולות חיזקו את שמו, אך לא שינו את האופי המבוסס על חדרים קצרים ומלכודות מדויקות.
ההקשר הזה מסביר את הטון של המשחק. למרות המילה Devil בכותרת, הוא אינו מנסה להיות אפל או רציני; הוא קרוב יותר לחידה עוקצנית שבוחנת גם תגובה וגם אמון. לכן החוויה דומה יותר לחידה צינית מאשר להרפתקה אפלה או רצינית.
מאוחר יותר Level Devil קיבל גרסאות מובייל וגם יציאה נפרדת ב-Steam. כך פרויקט שהיה יכול להישאר בידור דפדפן קצר הפך למשחק פלטפורמה מלא עם שלבים רבים, מצבים מקומיים והצגה רחבה יותר. גם כשהמשחק התרחב למובייל ול-Steam, הרעיון נשאר זהה: הדלת היא יעד ברור, אבל הדרך אליה אינה מובטחת.
המעבר בין פלטפורמות הראה שהנוסחה אינה תלויה במכשיר מסוים. במקלדת, בבקר או במסך מגע נשאר אותו קצב: ניסיון קצר, מוות פתאומי, זכירה וניסיון נוסף. צורת השליטה יכולה להשתנות בין מכשירים, אך מחזור הניסיון, המוות והזכירה נשאר במרכז.
למה המשחק נשאר בזיכרון
Level Devil זכור משום שהוא מבין היטב את כוח הציפייה. במשחק רגיל הרצפה אמורה לשאת את הדמות, הקוצים אמורים להיראות מראש, והדלת אמורה לסמן את סוף השלב. כאן כל ההנחות האלה מתערערות. כוחו של המשחק בכך שהוא גורם לשחקן לקרוא את החלל כטקסט נסתר, לא רק כדרך ישרה.
המשחק גורם לשחקן לראות שטח ריק כסכנה אפשרית, לצפות לתנועה מקיר דומם ולא לסמוך אפילו על קפיצות פשוטות. כך המעבר הופך לדיאלוג עם היוצר, שבו צריך לנחש גם את המסלול וגם את כוונת המלכודת. ההפעלה המהירה מחדש שומרת על הכישלון נסבל, משום שהניסיון הבא מתחיל כמעט מיד.
כיום Level Devil נתפס כדוגמה מוצלחת ל-troll-platformer מהדור החדש. הוא מראה שגם משחק מינימליסטי יכול לבלוט כשיש לו רעיון ברור, קצב מהיר ויכולת להפתיע כל הזמן. לכן המשחק נזכר לא בגלל גודלו, אלא בגלל רעיון עקבי ויכולת להפתיע גם בחדר הפשוט ביותר.